borntorun.org.il נולדנו לרוץ

קטע מתוכנית של ה BBC בהנחייתו של דייויד אטינבורו.

אנשי הסאן יכולים לפרש אף את הסימן הקלוש שבקלושים הנשאר על הארץ. הם צדים בשקט מוחלט.  סימן היד מציין שאחד מהם מצא את עקבותיו של זכר קודו.

אלה הם אנשי הסאן של מדבר הקלאהרי. השבט האחרון בכדור הארץ המשתמש במה שאחדים מאמינים שהיא שיטת הצייד העתיקה ביותר - צייד ההתמדה. הם מריצים את טרפם למוות.

הם מתחילים להרגיש את קצב תנועות החיה מהמרווחים בין עקבותיה. הזכר אינו נע מהר. העדר החל במנוסה והם יתמקדו בזכר. הוא נושא עימו זוג קרניים כבדות ולכן יתעייף מהר יותר. כדי לעשות זאת, הם חייבים להפרידו משאר העדר כך שעקבותיו לא יתערבבו עם עקבות השאר.

השמש במרום השמים והגברים מרגישים שינוי בקצב הקודו. הוא מאיט. אחרי שעות של גששות הם משוחררים במצב של ריכוז הגובל בטרנס.

לעתים אין זה אפשרי לראות כל סימן לעקבותיו של הקודו והציידים חייבים לדמיין את המסלול שבו היה ממשיך.

החום מכביד על הציידים אבל עכשיו הם קרובים דיים לשלב הבא של הצייד - המרדף! זריקת מקל ההליכה היא הסימן להתחיל. אך רק אדם אחד יזנק. קרואה, הרץ.

הוא חייב להיות נחוש, זהו עכשיו מבחן סיבולת. מי יתמוטט ראשון, האדם או החיה.

כך צדו בני-האדם לפני שהיו להם כלי הנשק. כשלצייד לא היה דבר מלבד הסיבולת הגופנית כדי לזכות בפרס הנחשק. ריצה על שתי רגליים יעילה יותר על פני מרחקים ארוכים מאשר ריצה על ארבע. האדם מזיע מבלוטות זיעה לכל אורך גופו וכך מקרר את עצמו. הקודו מזיע הרבה פחות וחייב למצוא צל כדי להתקרר. ולאדם יש ידיים איתם הוא יכול לסחוב מים כך שתוך כדי המרדף, יוכל להחליף נוזלים אותם הוא מאבד בהזעה.

שעות חולפות וקרואה קרב והולך, אך אז הקודו רץ אל הסבך העמוק. העקבות נעלמו. קרואה מנסה לשים עצמו ברוחו של הקודו והוא משחזר את הרגע בו הוא [הקודו] שמע אותו מתקרב אליו כשניסה לנוח בצל.  הוא מסיק מכך את הכיוון אליו היה חייב לנוס. הוא בקרבת מקום.

המרדף נמשך שמונה שעות. הצייד והניצוד, כוחות שניהם כמעט וכלו. זה וגם זה אינו יכול להמשיך עוד הרבה.

ואז הקודו מתמוטט, מתשישות פשוטה. הוא קרוב למוות. הטלת חניתו של קרואה כמעט ואינה יותר ממחווה סימלית.

הצייד מראה את הוקרתו לאומצו וכוחו של טרפו במחוות טקסיות המבטיחות שנפשו תחזור אל חול המדבר ממנו בא. כל עוד שהיה בחיים, הוא חי ונשם עם טרפו וחש כל תנועה שלו בגופו שלו. עכשיו במותו הוא משתתף בכאבו.

הוא מורח את רוק הקודו על רגליו להפיג את ייסוריהם של שריריו השורפים והוא מוקיר תודה לחיים שלקח כדי שיוכל לקיים את חייהם של משפחתו המחכה לו חזרה במקום יישובם.